Mikdash.pdf

Zadokim.pdf

https://sites.google.com/view/zadokim/startseite

הכול תלוי אך ורק במקום הזה: הר ציון תוך טבור הארץ

אבן הראשה – כהן הראש

חנוך נלקח לשמים מ'מקום ארונה' 'טבור הארץ' כדי ללמוד את מסורת הלוח המקודשת ואליו חזר כדי ללמד את בניו הכוהנים את אשר למד מן המלאכים: חילול המקדש נבע משינוי בלוח הכוהני המקראי המקודש!

https://he.wikipedia.org/wiki/בית_המקדש_של_יוליאנוס: היהדות הרבנית העלימה לגמרי את הנסיון של קיסר רומא יוליאנוס, לבנות מחדש את בית המקדש במאה הרביעית לספירה. בקצרה: בימי שלטונו הוא יזם את הקמת בית המקדש השלישי. עדויות רבות יש לבניין זה (כולל הסלעים שאיתם החלו לבנות את בית המקדש שנמצאים עד היום למרגלות הכותל!). עקב תאונה מסתורית, אולי חבלה, הופסקה הבניה, שהיתה בשלבים מתקדמים. התלמוד הבבלי לא מזכיר את יוליאנוס כלל. גם לא שאר הכתבים היהודים, בניגוד לכתבים נוצרים רבים ועדויות אחרות. קיסר רומאי מקים את בית המקדש, ואין שום אזכור לדבר? ככל הנראה, האליטה הרבנית, בדומה למה שקרה לאחר החורבן ולאחר המרידות הגדולות, שוב העלימה יוזמות שלא הלמו את האינטרסים שלהם. הפרושים/הרבנים, אחרי הכל, חגגו את נצחונם על הצדוקים יריביהם - נצחון שלא היה מושג אלמלא חרב בית המקדש השני. אילו הוקם בית המקדש השלישי על ידי יוליאנוס, סביר להניח שהרבנים היו מוצאים את עצמם נאבקים שוב על לב ההמונים. אז הם זזו הצידה, עשו כמיטב יכולתם לא לסייע לפרויקט, נשמו לרווחה כשהוא כשל (או הוכשל) ולאחר מכן, בנוהל, מחקו אותו לחלוטין מהגרסה שלהם של ההיסטוריה. אילו היו הרבנים משנים גישה, אילו היו בוחרים לעזור או לתמוך בבניה, אילו היו מזכירים לחיוב את היוזמה, אילו הוקם בית המקדש בזמן שיוליאנוס היה עדיין חי, יש לשער כי מהלכה של ההיסטוריה היהודית היה משתנה לחלוטין.

https://www.facebook.com/MFeiglin/posts/662813957131056

כמה מילים על פרשת 'נשא': כא וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כב נָשֹׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם-הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם. כג מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (פרשת נשא במדבר ד' כ,א)
"נשא"? מילה מוזרה. למה לא נאמר בלשון צווי - "שא את ראש בני גרשון"? או בלשון עתיד? "ישאו?".
"נשא" זה מן הווה ממושך כזה, צווי ועתיד שחוזר להווה. "הארון נשא את נושאיו" – מסבירים חז"ל. המקדש אינו נבנה על ידנו אלא בונה אותנו.
לפעמים אני חושב שאילו אלה המכונים "חילוניים" היו מבינים לעומקו את עניין המקדש – הם היו רצים ובונים אותו מול מחאותיהם החריפות של הדתיים...
כי כל עניין המקדש הוא החיבור הבלתי אמצעי של האדם לא-לוהיו.
הדת נוצרה כשנלקח מאיתנו בית המקדש. האותנטיות החסרה בטקסיות הדתית, החלחלה העוברת בראש החילוני כשהוא רואה את הרוטינה חסרת הפשר כביכול, באותן ד' אמות של הלכה, שאין לנו דבר מלבדן מאז שחרב הבית ולמעשה הן מחליפות אותו – הניתוק הזה שבין הדת לחיים – כל אלה תוצר של אובדן בית המקדש.
אילו ידע החילוני שאפשר להתעלות לחיות באמת – לא בטקסים, בכל מרחבי החיים, הפרטיים והלאומיים והאוניברסאליים – כשא-לוהים איתך ממש, פיסית ומטא-פיסית, היה רץ לבנותו.
והדתיים? אלה היו מתנגדים כמובן. ולא רק כי לא היו מצליחים לפסוק איך וכמה וכיצד ומתי והיכן בדיוק... אלא פשוט כי התרגלו ל"דת", לסכיזופרניה הזו של הפיצול בין האמונה לחיים, למסלולים המקבילים שלעולם לא ייפגשו – חוץ מאשר בדרשות שתמיד נגמרות ב"ייבנה בית המקדש..." אבל כמובן לא על ידנו...
אבל לקב"ה יש דרכים משלו לכפות עלינו את גאולתנו וגאולת העולם. בימי העצמאות וירושלים כדאי שנזכור שלא לירושלים, לא לסיני והגולן וגם לא לנהריה – הגענו כי רצינו... גם במובן זה – המקדש אכן ייבנה, הוא ישא אותנו על אף שאנו נהיה אלה שנבנה אותו.

"במגילת המקדש נדרשים הקוראים להקים בית מקדש חדש: תבנית המקדש, חצרותיו וכליו, שנתן דויד לשלמה, היתה בבחינת תורת יהוה: הכל בכתב מיד יהוה": דברי הימים א, כח, יא – יט. "מגילת בית המקדש שמסר הקדוש ברוך הוא למשה בעמידה ... עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה ... עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה ... עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה ... עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה ... עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה": מדרש שמואל טו, ג. באגדת בראשית כתוב: "ואמר דויד לפניו: ריבונו של עולם, העמידני בשביל מגילת בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי ... שאעמוד מן המטה הזה, ואשלים להם מגילת בניין בית המקדש." (יגאל ידין, מגילת המקדש תשל"ז, כרך ראשון, עמ' 308+70)

"In der Tempelrolle werden die Leser aufgefordert, einen neuen Tempel zu errichten: Das Vorbild des Tempels, seiner Vorhöfe und Geräte, das David an Schlomo übergab, war anzusehen als Torah JHWHs: Alles aufgezeichnet von der Hand JHWHs": 1. Chronik 28, 11 19. "Die Tempelrolle, die der Allmächtige, gesegnet sei sein Name, dem Moses übermittelte, während er aufrecht stand ... Moses stand und gab sie an Josua weiter, während er stand ... und Josua an die Ältesten und die Ältesten an die Propheten, und die Propheten an David und Salomo": Midrasch Samuel 15,3. Agadat Bereschit: "Und David sagte vor ihm: Herr des Universums, laß mich aufstehen um der Tempelrolle willen, die Samuel, der Prophet, mir überreicht hat; ich flehe dich an, gib mir die Kraft ... daß ich mich von diesem Bett erhebe und ihnen die Schriftrolle überreiche für den Bau des Tempels." (Hebrew Edition Yigael Yadin, The Temple Scroll 1977, Volume One, P. 70+308)

Über die Tempelrolle:

http://freiburger-rundbrief.de/de/?item=1127&from=rss

"Die große Schrift, die in der elften Höhle von Qumran gefunden wurde und der Yigael Yadin den Namen "Tempelrolle" gegeben hatte, überraschte die wissenschaftliche Gemeinde dadurch, daß eine nichtbiblische jüdische Schrift vorlag, die eindeutig den Anspruch hatte, Torah, Weisung, zu sein. Sie schrieb sich damit die Bedeutung der fünf Bücher Mose zu."

Datierung:

"Die früheste Datierung nahm H. Stegemann vor, nach ihm ist das Werk wahrscheinlich bereits um 400 v.u.Z. als sechstes Buch des Pentateuchs verfasst worden, konnte aber nicht mehr mit diesem zusammengefasst werden, weil der Pentateuch durch die persische Zentralgewalt bereits als jüdisches Gesetz anerkannt war." (Johann Maier: "Die Tempelrolle vom Toten Meer und das Neue Jerusalem", Seite 49)

"... konnte der ... am Sonnenlauf orientierte Jahreskalender erst dank der Tempelrolle rekonstruiert werden ... Mittlerweile sind weitere kalendarische Qumrantexte ... mit Angaben über die Festtermine bekannt geworden und ermöglichen es, über den Jahreskalender hinaus ein an den Priesterdienst-Zyklen orientiertes, zadokidisches Zeitrechnungssystem zu rekonstruieren, das im Blick auf schöpfungstheologische, geschichtstheologische und eschatologische Vorstellungen von größter Bedeutung ist." (ebenda - Seite 88)

"Die Tempelrolle bietet hier in der Tat - wie auch sonst - eine eigenständige Kulttradition, die in der pharisäisch-rabbinischen Überlieferung samt dem zugrunde liegenden Kalender verdrängt worden ist." (ebenda - Seite 119 - unter der Überschrift "Holzabgabefest")

Die Weisung des Lehrers an Jonatan 4Q394 "Als erster Sachgegenstand wird in diesem Brief der altpriesterliche 364-Tage-Sonnenkalender mit den genauen Daten aller Sabbate und Festtage aufgelistet, offenkundig mit dem Anspruch, daß er den am Jerusalemer Tempel vom Hohenpriester Jonatan eingeführten, bis heute im Judentum üblichen 354-Tage-Mondkalender wieder ablösen müsse." Hartmut Stegemann Seite 162

sowie auf den Seiten 260-262: Kernbestand des Jerusalemer Tempelkultes waren diejenigen Tier-, Speise- und Trankopfer, die am Sabbat und anläßlich der religiösen Feste auf dem Brandopferaltar darzubringen waren. Diese Opferdarbringungen waren an bestimmte Termine gebunden, deren Daten der Kultkalender bestimmte. Die Gültigkeit dieser Opfer, ihre Akzeptanz durch Gott, hing deshalb nicht zuletzt auch davon ab, daß sie termingerecht zustande kamen. Die entsprechenden Vorschriften der Tora finden sich vor allem in Levitikus 23 und Numeri 28-29. Dabei verlangt Levitikus 23,37f insbesondere auch eine Unterscheidung zwischen dem Opferritus an Sabbattagen und dem an den Fest-Tagen. Ein Miteinander beider Rituale am gleichen Tag war von der Tora her ausgeschlossen.

Die jüdischen Opferordnungen bilden schon in der Tora ein festes System. Es konnte vielleicht erweitert, durfte aber bestimmt nicht in seinen Grundlagen verändert werden. Wurde also eine Kalenderordnung praktiziert, die es zuließ, daß ein in der Tora verankerter Festtag auf einen Sabbat fiel, dann entweihte diese Kalenderordnung nicht nur den einen oder anderen Sabbat, sondern zugleich das gesamte System und damit generell das Opferwesen des Tempels. Alle Opfer, die im Rahmen solch einer verfehlten Kultordnung dargebracht wurden, waren dann nicht vorschriftsgemäß durchgeführt und in ihrer Wirkung so nichtig, als wären sie überhaupt nie zustande gekommen.

Mit ihrem Boykott des verfehlten Jerusalemer Opferkultes entsprachen die Essener zugleich einer Weisung Gottes durch den Propheten Maleachi für die letzte, der Macht des Bösen besonders stark ausgesetzte Epoche der Weltgeschichte vor dem Endgericht: Alle, die dem Bunde Gottes vom Sinai weiterhin treu bleiben wollten, durften "das Heiligtum nicht mehr (mit der Folge) betreten, auf dessen Altar vergebens das Feuer zu entzünden (= Opfer darzubringen); (statt dessen) sollen sie diejenigen sein, 'die die Tür verschlossen halten' (= dem verkehrten Opferkult fernbleiben), im Hinblick auf die Gott selbst gesagt hatte: 'Wäre doch jemand unter euch (vorhanden), der die Tore (des Tempels) verschließt, damit ihr kein nutzloses Feuer mehr auf meinem Altar entfacht'

Damaskusschrift VI, 11-13 nach Eduard Lohse "Die Texte aus Qumran" Seite 77: "Aber alle, die in den Bund gebracht worden sind, sollen nicht in das Heiligtum eintreten, auf seinem Altar vergeblich Feuer zu entzünden. Sie sollen die sein, die die Türe verschließen, von denen Gott gesagt hat: Wer unter euch wird seine Türe verschließen? Und ihr sollt auf meinem Altar nicht vergeblich Feuer anzünden (Mal. 1,10)."

4Q394  frei übersetzt nach Johann Maier "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band II" Seiten 362 - 363

לוח מועדים: 4Q394 אלישע קימרון: מגילות מדבר יהודה החיבורים העבריים – כרך שני, עמ' 205 https://www.ybz.org.il/?CategoryID=1510

am sechzehnten ist Schabbat

בששה עשר בו שבת

am dreiundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ושלושה בו שבת

am dreißigsten ist Schabbat

בשלושים בו שבת

am siebenten im dritten (Monat) ist Schabbat

בשבעה בשלישי שבת

am vierzehnten ist Schabbat

בארבעה עשר בו שבת

am fünfzehnten ist das Fest Schawuot

בחמשה עשר בו חג שבועות

am einundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ואחד בו שבת

am achtundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ושמונה בו שבת

nach dem Schabbat und dem zweiten Tag und einem dritten zusätzlichen (Tag)

עליו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף

ist vollendet die Periode von einundneunzig Tagen

ושלמה התקופה תשעים ואחד יום

am ersten im vierten (Monat) ist Erinnerungstag (Quartalsbeginn)

באחד ברביעי יום זכרון

am vierten ist Schabbat

בארבעה בו שבת

am elften ist Schabbat

בעשתי עשר בו שבת

am achtzehnten ist Schabbat

בשמונה עשר בו שבת

am fünfundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים וחמשה בו שבת

am zweiten im fünften (Monat) ist Schabbat

בשנים בחמישי שבת

am dritten ist der Festtermin des Weines nach dem Schabbat

בשלושה בו מועד היין אחר השבת

am neunten ist Schabbat

בתשעה בו שבת

am sechzehnten ist Schabbat

בשש אשר בו שבת

undzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ושלושא בו שבת

am dreißigsten ist Schabbat

בשלושים בו שבת

am siebenten im sechsten (Monat) ist Schabbat

בשבעה בששי שבת

am vierzehnten ist Schabbat

בארבעה עשר בו שבת

am einundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ואחד בו שבת

am zweiundzwanzigsten ist der Festtermin des Öls nach dem Schabbat

בעשרים ושנים בו מועד השמן אחר השבת

(am Tag) danach ist das Opfer des Holzes

אחריו קרבן העצים

am achtundzwanzigsten ist Schabbat (fehlen Zeilen)

בעשרים ושמונה בו שבת (חסרים טורים)

am acht(undzwanzigsten) ist Schabbat

(בעשרים)ושמונה בו שבת עלו אחר השבת

nach dem Schabbat und dem zweiten Tag und einem dritten zusätzlichen (Tag)

עלו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף

ist vollendet das Jahr von dreihundertvierundsechzig Tagen

ושלמה השנה שלוש מאת וששים וארבעה יום

"Wie weit und wie lange der Zadokidenkalender als kulttheologisch begründetes Zeitrechnungssystem für nichtpriesterliche Kreise nachvollziehbar blieb, ist eine andere Frage; es scheint sich alsbald nur mehr um ausgesprochen priesterliche Wissenstradition gehandelt zu haben, deren Nachleben noch da und dort bis ins Mittelalter hinein angedeutet erscheint. Das Rückgrat blieb auch dafür die fortlaufende Zählung der Priesterdienstturnusse und Priesterdienstzyklen, die ja noch für einige Jahrhunderte nach der Zerstörung des zweiten Tempels gut bezeugt ist." Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band III" Seite 138

4Q326 4Q326 4Q326
Im ersten Monat am vierten ist Schabbat In the first month on the fourth day in it Sabbath בחודש הראשון ברביעי בו שבת
Am achten ist der Festtermin der Bevollmächtigung (3. Mose 8 - 9, Hesekiel 43: Same Zadoks) On the eighth in it the Feast of the Priests’ Investiture (Leviticus 8 - 9, Ezekiel 43: Seed of Zadok) בשמיני בו מועד המילואים (ויקרא ח ט, יחזקאל מג: זרע צדוק)
Am 11. ist Schabbat On the 11th in it Sabbath ב-11 בו שבת
Am 14. ist Pessach am Dienstag On the 14th in it the Passover on Tuesday ב-14 בו הפסח יום שלישי
Am 15. ist das Fest der Mazzot am Mittwoch On the 15th in it the Feast of the Unleavened Bread on Wednesday ב-15 בו חג המצות יום רביעי
Am 18. ist Schabbat On the 18th in it Sabbath ב-18 בו שבת
Am 25. ist Schabbat On the 25th in it Sabbath ב-25 בו שבת
Am 26. ist der Festtermin der Gerstenerstlinge nach dem Schabbat On the 26th in it the Feast of the First Grain after the Sabbath ב-26 בו מועד שעורים אחר השבת
Der erste Monat hat 30 Tage The first month in it 30 days החודש הראשון בו 30 יום

מגילת המשמרות 4Q320 מתעדת בקטעים 4ג - 4ו את התאריכים הקבועים ואת הימים הקבועים של שבעת מועדי ה' בזיקה למחזורי השירות השבועיים של עשרים וארבעה משמרות הכוהנים, שהתמנו בימי דוד וצדוק הכוהן: דברי הימים א, כד, ז - יח

בן סירא נא: הוֹדוּ לְבוֹחֵר בִּבְנֵי צָדוֹק לְכַהֵן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

1. Chronik 24, 7 - 18

 

דברי הימים א, כד, ז - יח

Jehojariv

1

יְהוֹיָרִיב

Jedajah

2

יְדַעְיָה

Charim

3

חָרִם

Seorim

4

שְׂעֹרִים

Malkijah

5

מַלְכִּיָּה

Mijamin

6

מִיָּמִן

Hakkoz

7

הַקּוֹץ

Avijah

8

אֲבִיָּה

Jeschua

9

יֵשׁוּעַ

Schechanjahu

10

שְׁכַנְיָהוּ

Eljaschiv

11

אֶלְיָשִׁיב

Jakim

12

יָקִים

Chuppah

13

חֻפָּה

Jeschevav

14

יֶשֶׁבְאָב

Bilgah

15

בִּלְגָּה

Immer

16

אִמֵּר

Chesir

17

חֵזִיר

Happizez

18

הַפִּצֵּץ

Petachjah

19

פְּתַחְיָה

Jecheskel

20

יְחֶזְקֵאל

Jachin

21

יָכִין

Gamul

22

גָמוּל

Delajahu

23

דְלָיָהוּ

Maasjahu

24

מַעַזְיָהוּ

Die Schriftrolle der Priesterwachen 4Q320 beschreibt in den Fragmenten 4, Kol. 3 - 6 die feststehenden Termine und die feststehenden Wochentage der sieben Festtage Gottes im Verhältnis zum wöchentlichen Dienst der vierundzwanzig Priesterwachen, die in der Zeit von David und Zadok dem Priester ernannt wurden: 1. Chronik 24, 7 - 18

Ben Sira 51: Danket dem, der Zadoks Söhne zu Priestern erwählt hat, denn seine Huld währt ewig.

Give thanks to him who has chosen the sons of Zadok to be priests, for his mercy endures forever.

Schabbate und Feste des 1. Jahres im Zyklus:

4Q325

4Q325

Fragment 1

קטע 1

Pessach am Dienstag. Am 18. Schabbat Jojariv

הפסח יום שלישי. בשמונה עשר בו שבת על יויריב

              am 25. Schabbat Jedajah, auf ihn fällt das

             בעשרים וחמשה בו שבת על ידעיה ועליו

Omer am 26. nach Schabbat. Anfang des 2. Monats

מועד השעורים בעשרים וששה בו אחר שבת. רוש החודש השני

              am 2. Schabbat Charim. Am 9. Schabbat

             בשנים בו שבת חרים. בתשעה בו שבת

Seorim. Am 16. Schabbat Malkijah. Am 23. Schabbat

שעורים. בששה עשר בו שבת מלכיה. בעשרים ושלושה בו

Mijamin. Am 30. Schabbat Hakkoz.           Anfang

שבת מימין. בשלושים בו שבת הקוץ           רוש החודש

                                  des 3. Monats nach Schabbat

                                                        השלישי אחר שבת

Fragment 2

קטע 2

              am 2. Schabbat Immer. Am 3. ist

              בשנים בו שבת על אמר. בשלושה בו

Festtermin des Neuweins. Am 9. Schabbat Chesir.

מועד היין אחר שבת על אמר. בתשעה בו שבת חזיר.

Am 16. Schabbat Happizez. Am 23. Schabbat

בששה עשר בו שבת הפצץ. בעשרים ושלושה בו שבת

Petachjah. Am 30. Schabbat Jecheskel. Anfang des 6.

פתחיה. בשלושים בו שבת על יחזקאל. רוש החודש הששי

Monats nach Schabbat. Am 7. Schabbat Jachin. Am 14.

אחר שבת על יחזקאל. בשבעה בו שבת יכין. בארבעה עשר

Schabbat Gamul. Am 21. Schabbat Delajah. Am 22. ist

בו שבת גמול. בעשרים ואחד בו שבת דליה. בעשרים ושנים

Festtermin des Frischöls. Danach das Holzopferfest

בו מועד השמן אחר שבת על דליה. אחריו מועד קרבן העצים

"וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה החדשה ליהוה את לחם הבכורים שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספורו חמישים יום והקרבתמה יין חדש לנסך." (מגילת המקדשטור יטשורות 11 - 14)

"Und zählt für euch von dem Tag, an dem ihr das Neue Speisopfer JHWH darbringt, das Erstlingsopfer des Brotes, sieben Wochen, sieben vollständige Schabbattage sollen es sein bis zu dem Tag nach dem siebenten Schabbat sollt ihr fünfzig Tage zählen und Neuen Wein zum Trankopfer darbringen." (Tempelrolle, Spalte 19, Zeilen 11 bis 14)

"וספרתמה לכם מיום הזה שבעה שבועות שבע פעמים תשעה וארבעים יום שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמישים יום והקרבתמה שמן חדש ממשבות מטות בני ישראל ... שמן חדש כתית ויקריבו את ראשית היצהר על המזבח ... לפני יהוה." (מגילת המקדש, טור כא, שורות 12 - 16)

"Und zählt für euch von diesem Tag sieben Wochen sieben mal neunundvierzig Tage sieben vollständige Schabbattage sollen es sein bis zu dem Tag nach dem siebenten Schabbat sollt ihr euch fünfzig Tage zählen und Neues Öl opfern von den Wohnsitzen der Stämme Israel ... neues gepresstes Öl und opfert die Erstlinge des Neuen Öls auf dem Altar ... vor JHWH." (Tempelrolle, Spalte 21, Zeilen 12 bis 16)

קצב זה של מועדי ביכורים ושלושה מחזורים של 50 יום מוזכר בספרו של סעדיה גאון על הלוח העברי, כאשר הוא מצטט חכם בשם יהודה האלכסנדרוני: ואשר ליהודה האלכסנדרוני, הרי הוא אומר כי כמו שבין ביכורי שעורים לביכורי חיטים יש חמישים יום, הרי בדומה לכך יש חמישים יום בין ביכורי חיטים לביכורי תירוש. ויהיה (ביכורי התירוש) ... בסוף חודש תמוז, ובין ביכורי תירוש וביכורי יצהר חמישים יום ויהיה קרבן שמן בעשרים באלול. (יגאל ידין, מגילת המקדש תשל"ז, כרך ראשון, עמ' 97)

צוואת אברהם ליצחק: ספר היובלים פרק 21: ובעצי העולה תשמר מקחת עצים אחרים לעולה מלבד עצי שקמה ועצי טשים ומקל שקד וגופר (כופר) ואלון וארז וברוש ואתרוג ועץ שמן והדס ודפנא וארז ערבה ובושם. מאת מיני עץ האלה תערוך תחת האש על המזבח אחרי אשר בחנת מראהו ולא תשים עליו כל עץ נבקע ושחור מראה. עץ קשה ותמים דשן ורענן יהיה, ולא עץ יבש כי ריחו נמר ולא עמד טעמו בו. מלבד העצים האלה לא תשים עץ אחר, כי אין ריח בו, והעלית ריח ניחוחו השמימה.

מגילת המקדש מתארת בטור כג, שורה 11 עד טור כד, שורה 16, איך יקריבו שנים עשר מטות ישראל על העצים עולה ליהוה:

ביום הראשון לוי ויהודה,

ביום השני בנימין ובני יוסף (אפרים ומנשה),

ביום השלישי ראובן ושמעון,

בים הרביעי יששכר וזבולון,

ביום החמישי גד ואשר,

ביום הששי דן ונפטלי.

Abrahams letzte Worte an Isaak: Buch der Jubiläen Kapitel 21: Und betreffs des Opferholzes hüte dich, daß du nicht anderes Holz für den Altar darbringst außer folgenden: Zypresse, Wacholder, Mandel, Fichte, Zeder, Ceven, Palme, Ölbaum, Myrrhe, Lorbeer, Zitrone, Juniperus und Balsambaum. Und von diesen Bäumen lege unter das Ganzopfer auf dem Altar solche, deren Aussehen geprüft ist, und lege kein gespaltenes oder dunkles Holz hin, sondern feste Hölzer, an denen kein Flecken ist, vollkommenes und neues Gewächs. Und lege kein altes Holz hin, denn sein Duft ist verschwunden; denn der Duft ist nicht mehr an ihm wie zuerst. Außer diesen Hölzern sollst du kein anderes hinlegen; denn sein Duft ist fort, und der Geruch seines Duftes steigt nicht zum Himmel empor. Beobachte dieses Gesetz und tue es, mein Sohn, damit du recht handelst in all deinem Werk.

Die Tempelrolle beschreibt in Spalte 23, Zeile 11 bis Spalte 24, Zeile 16, wie die 12 Stämme Israels ihre Opfer zum Holzweihfest bringen:

am 1. Tag Lewi und Jehudah,

am 2. Tag Benjamin und die Söhne Josefs (Efraim und Menasche),

am 3. Tag Ruben und Schimeon,

am 4. Tag Issachar und Sebulon,

am 5. Tag Gad und Ascher und

am 6. Tag Dan und Naftali.

נחמיה י, לה: "והגרלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח יהוה אלהינו ככתוב בתורה."

Nehemia 10, 35: "Und Lose warfen wir, die Priester, die Lewijim und das Volk, über die Holzspende, es zu bringen in das Haus unseres Gottes, das Haus unserer Väter, zu bestimmten Fristen, Jahr aus, Jahr ein, um zu brennen auf dem Altare JHWHs, unseres Gottes, wie in der Torah geschrieben ist."

יחזקאל מג, יז: "... וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים."

Hesekiel 43, 17: "… und ihr Aufgang: zur Richtung gegen Osten."

"קרין לקדים קדים בדי הוא קדמיה וקרין לדרומא דרום בדי לתמן דאר רבא ובדי דאר לתמן רמא די בריך מן עלמא." חנוך עז, א

"Man nennt den Osten Osten (qadim), weil er der erste (qadmaya) ist. Und man nennt den Süden Süden (darom), weil dort der Große (Gott) wohnt (daar raba) und weil dort der Hohe wohnt (daar rama), der gepriesen ist von Ewigkeit her." (Henoch 77, 1 nach Klaus Beyer: "Die aramäischen Texte vom Toten Meer")

יוסף בן מתתיהו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" ספר שני, פרק שמיני, ה: "בדרך מיחדה הם עובדים את אלהים: לפני עלות השמש אינם מוציאים מפיהם דבר חל והם פונים אליו (אל השמש) בתפילות אשר קבלו מאבותיהם, כאלו הם מחלים את פניו לעלות."

4Q298: דברי משכיל אשר דבר לכול בני שחר "... וכשחר נכון לאורתום הופעתה לי." מגילת ההודיות דף 4, 6 + דף 12, 5-4:

... הודות ותפלה להתנפל והתחנן תמיד מקץ לקץ עם מבוא אור ממעונתו בתקופות יום לתכונו לחוקות מאור גדול

... Loblieder und Gebet, niederzufallen und zu flehen, beständig von Zeit zu Zeit: wenn das Licht kommt aus seiner Wohnung, an den Wenden des Tages nach seiner Ordnung gemäß den Gesetzen der großen Leuchte: Die Loblieder 1 QH XII, 4-5 nach Eduard Lohse "Die Texte aus Qumran" Seite 157

Josephus Flavius "Geschichte des Jüdischen Krieges" 2. Buch 8. Kapitel 5. Abschnitt: "Auf eine eigentümliche Art verehren sie die Gottheit. Bevor nämlich die Sonne aufgeht, sprechen sie kein unheiliges Wort, sondern sie wenden sich an die Sonne mit gewissen altherkömmlichen Gebeten, als wollten sie ihren Aufgang erflehen."

Staircase

Bet haMikdash

 

L. Ritmeyer: Rekonstruktionszeichnung

des Tempels anhand der Tempelrolle

I. Magen, Eretz Israel 17 (1984)

ל. ריטמאייר: שחזור בית המקדש לפי מגילת המקדש

Ben Zion Wacholder versteht in "The Dawn of Qumran" die Tempelrolle als eschatologische Torah, die den Pentateuch ersetzt!

מורטון סמית: פולחן השמש בארץ-ישראל

ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה טז תשמ"ב  199*-214*

במגילת המקדש נדרשים הקוראים להקים בית מקדש חדש. בין היתר הם מצטווים להקים במרחק שבע אמות מצפון לקצהו הצפוני-מערבי של אולם התפילה מגדל שאין בו אלא גרם מדרגות לולייני המוביל לאותו גובה כמו זה של גג המקדש וגשר מחבר בינו ובין גג המקדש. את המגדל ואת המדרגות יש לצפות בזהב. במקרא אין תקדים למבנה כזה, אבל ציפוי הזהב מצביע באופן ברור על כך שהוא נועד לשמש לצורכי פולחן כלשהו. על טיבו של פולחן זה מספר יוסף בן מתתיהו. לדבריו מתפללים האיסיים מדי בוקר אל השמש. גם על הנבטים נאמר, שסגדו לשמש על גגות בתיהם. ואכן, גרמי מעלות כאלה ניתן למצוא לא מעט באדריכלות הנבטית. יתרה מזו, בארץ-ישראל, כמו בארצות השכנות לה, התקיימה מסורת ארוכה של עבודת השמש ויש ראיות לכך שבני ישראל נטלו חלק בפולחן זה לאורך כל התקופות, החל מכיבוש הארץ. בנקל ניתן לעמוד על הפרשנות שבעזרתה יישבו את קיומו של פולחן זה עם האיסור שבתורה: קרוב לוודאי שראו שכך מתן כבוד לאחד משליחי ח', מלאך השמש. אמונות כאלה במלאכים היו נפוצות הן ביהדות והן בנצרות והן חלק מעולם הכשפים שממנו שאבו שתי הדתות. הופעתן בקומראן עולה בקנה אחד לא רק עם תיאוריו של יוסף בן מתתיהו על האיסיים, כי אם גם עם ההתעניינות במלאכים המתגלה בכתבי קומראן והיא נמשכת גם בכתביהם של יורדי המרכבה.

Morton Smith. Columbia University. 1. THE GOLD-PLATED STAIRCASE: "And you shall make a staircase ... in the temple you are build ... And you shall make the staircase tower ... a square structure twenty cubits ... and its height forty cubits ... All this staircase tower you shall plate with gold, its walls and its gates and its roof, inside and out, and its column and its stairs ..."

Migdal.pdf + Übersetzung von David Strauss: Das Vergoldete Treppenhaus