Wochentage

Monate

חודשים

3,6,9,12

Monate

חודשים

 2,5,8,11

Monate

חודשים

1,4,7,10

ימי השבוע

Sonntag

29

22

15

8

1

24

17

10

3

 

26

19

12

5

 

א

Montag

30

23

16

9

2

25

18

11

4

 

27

20

13

6

 

ב

Dienstag

31

24

17

10

3

26

19

12

5

 

28

21

14

7

 

ג

Mittwoch

 

25

18

11

4

27

20

13

6

 

29

22

15

8

1

ד

Donnerstag

 

26

19

12

5

28

21

14

7

 

30

23

16

9

2

ה

Freitag

 

27

20

13

6

29

22

15

8

1

 

24

17

10

3

ו

Schabbat

 

28

21

14

7

30

23

16

9

2

 

25

18

11

4

ש

 

כיפורים, כפרה, טומאה וטהרה - זיכרון ושכחה, 'באר העבר' ותהום הנשייה: http://pluto.huji.ac.il/~mselio/mahshevet-22-pp-3-52-elior.pdf

כמה ציטוטים: עמ' 42: העירים החוטאים לימדו את בני האדם את לוח הירח.

עמ' 49: בית צדוק ואנשי בריתם ... כונו מאוחר יותר בידי מתנגדיהם בשם צדוקים, ומסורותיהם נדחקו לתהום הנשיייה. מסורת בית צדוק ... נדחקה הן מן הזיכרון החשמונאי שנגדו נאבקה במשך מאה ועשרים שנה, הן מן הזיכרון הפרושי שהתנגד למסורת בית צדוק לאחר החורבן, בשעה שביקש לכונן סדר חדש, לוח חדש וזיכרון חדש. המסורות השונות מלפני הספירה על ... הקשורות ... ללוח הירח וללוח השמש ...  לבני חושך החיים על פי לוח הירח ... ולבני אור, החיים על פי לוח השבתות השמשי, שנלמד בימי חנוך ומלכי צדק, והונחל שנית בימי משה ואהרון, כאמור בפתיחת ספר היובלים.

 

Nachfolgend zwei Zitate aus dem hebräischen Artikel von Frau Professor Rachel Elior:

Seite 42: Die gefallenen Engel lehrten die Menschen den Mondkalender.

Seite 49: Das Haus Zadok und die mit ihm Verbündeten ... wurden später von ihren Gegner mit dem Namen Zadokim bezeichnet, und ihre Traditionen wurden in die Tiefe der Vergessenheit verdrängt. Die Tradition des Hauses Zadok wurde sowohl aus der Erinnerung der Hasmonäer ausgelöscht, die während 120 Jahren dagegen kämpften, als auch aus der Erinnerung der Pharisäer, die gegen die Tradition der Sadduzäer waren und nach der Zerstörung des Tempels eine neue Ordnung, einen neuen Kalender und eine neue Erinnerung schaffen wollten. Die verschiedenen Traditionen vor der Zeitrechnung ... sind verbunden ... mit dem Mondkalender und mit dem Sonnenkalender ... die Söhne der Finsternis leben nach dem Mondkalender ... und die Söhne des Lichtes leben nach dem Sonnenkalender, der gelehrt wurde in den Tagen von Henoch und Malkizedek, und zum zweiten Mal eingeführt wurde in den Tagen von Mosche und Aharon, wie in der Eröffnung des Buches der Jubiläen gesagt wird.

 

רחל אליאור: מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, עמ' 115:

המחלוקת בגילוייה השונים הייתה נטושה בין שתי תפיסות זמן: (א) תפיסת זמן דטרמיניסטית קבועה ממקור שמימי, קשורה בסדרי בראשית הנצחיים ובחוקי הטבע המחזוריים ומשתקפת בלוח שמשי קבוע, שעל פיו חלים המועדים ביום קבוע בשבוע ולא רק בחודש מסוים – לפי לוח הנשמר ללא שינוי בידי מלאכים וכוהנים, המעידים על מקורו האלוהי, מספרים בספרים על מהותו השמימית ואומרים כביכול 'כי בשמים היא'; (ב) תפיסת זמן הנתונה להכרעה אנושית משתנה וקשורה בתצפית של כל אדם, המשתקפת בלוח ירחי משתנה, המופקד בידי הנהגה הנסמכת על כלל ישראל ובידי בית דין המקבל עדות מכל אדם, הנהגה המתחשבת באינטרסים ארציים ובשיקול ענייני הנוגע לטובת הציבור ונשענת על הכלל המכריע 'כי לא בשמים היא'.

 

http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/2.htm

ויעש אלהים את השמש לאות גדולה על הארץ, לימים ולשבתות לשנים וליובלים ולכל לתקופות השנה.

Buch der Jubiläen Kapitel 2:

Gott bestimmte die Sonne, ein großes Zeichen auf der Erde zu sein, für Tage und Schabbate, für Monate und Feste, für die Jahresberechnung, für Jahrwochen und Jubiläen und für alle Jahreszeiten.

http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/6.htm

כל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד ויזנחו את ראש החודש וזמנו, ואת השבתות(!!!), ויתעו את כל דרכי השנים ... והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד...

למה את השבתות? כי בלוח השמשי היום מתחיל עם זריחת החמה!

עדות מדברי בנימין מטודלה (1173-1160): יהודים שומרים את השבת מבוקר עד בוקר: עמ' 92  http://booksc.unblocked.team/book/49082112/e9d71a

 

Buch der Jubiläen Kapitel 6:

Alle Kinder Israels werden vergessen und die legitimen Wege des Jahresablaufs nicht finden; sie werden Monate, Jahreszeiten und Schabbate [sic!] vergessen und werden irregehen in der Anordnung der Jahre ... denn es wird Menschen geben, die den Mond genau beobachten und nach seinem Umlauf ihren Kalender bestimmen werden, obwohl er die Jahreszeiten verwirrt und jedes Jahr 10 Tage zu früh zu Ende geht. Deswegen werden ihnen Jahre kommen, wo sie den Tag des Zeugnisses verderben und zu einem verachteten Tage machen und einen unreinen Tag zum Fest, und alles werden sie vermengen, die heiligen Tage mit unreinen und den unreinen mit einem heiligen Tag. Denn sie werden Monate und Schabbate und Feste und Jubiläen auflösen. Deswegen gebiete ich dir und lege dir Zeugnis ab, damit du ihnen bezeugst; denn nach deinem Tode werden deine Kinder verderbt handeln, dass sie das Jahr nicht zu nur dreihundertvierundsechzig Tagen halten ...

Warum die Schabbate? Denn im Sonnenkalender beginnt der Tag mit dem Sonnenaufgang!

Benjamin von Tudela verewigt in seinem Reisebericht (1160-1173) auf Seite 25 Juden, die den Schabbat von Sonnenaufgang bis Sonnenaufgang halten.

 

מנחם קיסטר: מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמ' 443-442:

"בשורת מחקרים (1957-1953) ניתחה אני ז'ובר (Jaubert) את התאריכים המופיעים בספר היובלים והשוותה אותם למידע העולה ממקורות כוהניים במקרא. מסקנתה המפתיעה הייתה כי הלוח של ספר היובלים הוא זה שעמד בבסיס החיבורים הכוהניים בתורה, כגון רשימת המסעות של בני ישראל בספר במדבר, וכן בבסיס חיבורים כוהניים אחרים מימי גלות בבל ואילך. במקביל למחקריה אלו נתגלו מגילות לוח ראשונות מקומראן, שהעידו על ההמשכיות בין הלוח של ספר היובלים ללוח של היחד. לפיכך קבעה ז'ובר, בין יתר מסקנותיה, כי לוח השנה של 364 יום הוא שנהג במקדש בירושלים במשך מאות השנים הראשונות שאחרי שיבת ציון, ואילו הלוח הירחי השמשי של חז"ל הונהג במקדש רק בתקופה מאוחרת. ג'יימס ונדרקם בחן את מסקנותיה ואישש את עיקרן, תוך שהוא מתארך את הנהגת הלוח הירחי השמשי במקדש לימי גזרות אנטיוכוס, (על פי דניאל ז, כה: ויסבר להשניה זמנין ודת). לפי שיטה זו בני היחד החזיקו בלוח השנה היהודי העתיק והמקורי של 364 יום, ונלחמו נגד חוגי הפרושים, שאימצו את הלוח הפגני של אנטיוכוס."

 

Menahem Kister: The Qumran Scrolls and their World - Volume Two, p. 442-443:

Annie Jaubert hat in einer Forschungsreihe (1953-1957) die Daten im Buch der Jubiläen untersucht und mit den Informationen aus priesterlichen Quellen der Bibel verglichen. Das überraschende Ergebnis war, dass der Kalender des Buches der Jubiläen die Basis für die priesterlichen Texte in der Torah ist, wie die Aufzählung der Reisen der Kinder Israel im 4. Buch Mose, und ebenso für andere priesterliche Schriften aus der Zeit des babylonischen Exils und danach. Parallel zu ihren Forschungen wurden die ersten Kalenderrollen in Qumran entdeckt, die die Kontinuität zwischen dem Kalender des Buches der Jubiläen und dem Kalender der Gemeinschaft bezeugen. Daraus schloss Jaubert, unter anderem, dass der Jahreskalender von 364 Tagen derjenige war, welcher im Tempel in Jerusalem während der ersten Jahrhunderte nach der Rückkehr aus dem Exil galt, während der Mondkalender der Weisen erst in späteren Zeitperioden eingeführt wurde. James VanderKam untersuchte ihre Ergebnisse und bekräftigte ihre Grundlagen, indem er die Einführung des Mondkalenders im Tempel in die Zeit der religiösen Verfolgung durch Antiochus (nach Daniel 7, 25: und er wird sich unterstehen, Zeiten und Religionsgesetz zu ändern) datierte. Demnach hielten die Mitglieder der Gemeinschaft am alten und ursprünglichen jüdischen Kalender von 364 Tagen fest, und kämpften gegen Kreise von Pharisäern, die den heidnischen Kalender des Antiochus angenommen hatten.

 

Annette Steudel: Die Texte aus Qumran II, S. 167-173 (in Klammern: Fußnoten S. 266-267)

4Q246 handelt von der letzten bösen Epoche der Geschichte, in welcher – als deren Höhepunkt – unter den polemisch verwendeten Chiffren "Gottessohn" und "Sohn des Höchsten" der seleukidische König Antiochus IV. Epiphanes auftritt. Dessen Herrschaft wird letztlich aber durch die Herrschaft des Gottesvolks überwunden. Kein individueller Messias ist dabei in 4Q246 erwähnt. Dagegen wird das Volk Gottes mit all der Macht ausgestattet, die sonst dem königlichen Messias zukommt. Das Gottesvolk selbst ist es, das mit Gottes Hilfe den abschließenden Endzeitkrieg führt, und es selbst wird ewige Herrschaft erlangen.

Die in der Literatur häufig vorgeschlagene individuell-messianische Interpretation von 4Q246 ist aus unterschiedlichen Gründen nicht haltbar: "Gottessohn" ist kein jüdischer Messiastitel; es fehlen Anspielungen auf traditionell messianische Texte; die ungewöhnliche Reihenfolge der Endzeitereignisse, wonach der Messias auftreten würde, sich aber für Jahre nichts an der schlimmen Situation ändert etc. Dagegen sprechen vor allem die formale Struktur des Textes … sowie die Tatsache, daß "Gottessohn" als hellenistischer Königstitel gut bezeugt ist, für eine Identifizierung des "Gottessohnes" mit Antiochus IV. Epiphanes. 

Kolumne II:

"Sohn Gottes" wird er genannt werden, und "Sohn des Höchsten" wird man ihn rufen (Die Titel beziehen sich sehr wahrscheinlich auf Antiochus IV. Epiphanes, der sich selbst als Gott verehren ließ … 4Q246 nimmt polemisierend diese Titel des Antiochus auf) Bis das Volk Gottes aufstehen wird und allem Ruhe verschafft vor dem Schwert. Dessen (d.h. des Volkes) Königsherrschaft wird eine ewige Königsherrschaft sein, und all seine Wege werden in Wahrheit sein. Es (d.h. das Volk) wird richten die Erde in Wahrheit, und alles wird Frieden schließen. Zerstörung wird von der Erde verschwinden, und alle Provinzen werden ihm huldigen. Der Große Gott wird selbst seine Stärke sein, und er wird für es Krieg führen. Völker wird er in seine Hand geben, und sie alle wird er vor ihm niederwerfen. Seine Herrschaft (d.h. des Volkes) wird eine ewige Herrschaft sein.

11QPs,col. XXVII: 2-11

"ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה ויכתוב תהילים שלושת אלפים ושש מאות, ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות, ולקורבן השבתות שנים וחמישים שיר, ולקורבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכפורים שלושים שיר ויהי כול השיר אשר דבר ששה וארבעים וארבע מאות, ושיר לנגן על הפגועים ארבעה. ויהי הכול ארבעת אלפים וחמישים. כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון."

 

רחל אליאור: זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, עמ' 144-143:

מספר המגילות העצום משקף רק חלק מהמכלול המקורי, שכן מקצתן אבדו, התפזרו ונכחדו בתמורות העתים. על אובדן מקצת המגילות במועדים קדומים ראו דברי יגאל ידין תשי"ח עמ' 93-91 המגילות הגנוזות ממדבר יהודה², המביא תרגום עדויות מימי אב הכנסייה אוריגנס (254-185) שחי בקיסריה וחיפש נוסחים שונים של המקרא ושל תרגומיו. אוריגנס כתב במהדורת ההקסאפלה, הנוסח המשושה של המקרא ותרגומיו ותעתיקיו ליוונית שערך במחצית הראשונה של המאה השלישית: "הנוסח השישי נמצא יחד עם ספרים אחרים עבריים ויווניים בכד חרס ליד יריחו בימי שלטונו של אנטוניוס בן סוורוס." אב הכנסייה ההיסטוריון אווסביוס מתאר בספרו על תולדות הכנסייה את עבודתו של אוריגנס ואומר: (כרך 6, 16): "על אחד מאלו [מנוסחי תהלים] ציין שמצאו ביריחו, בתוך כד חרס, בימיו של אנטוניוס בן סוורוס (כלומר הקיסר קראקאלה 217-211 לספירה)." עדות חשובה מצויה בדברי הפטריארך טימותיאוס מסלווקיה, ראש העדה הנוצרית הנסטוריאנית בחליפות העבסית שכיהן בבגדאד (819-726), באיגרת שנכתבה בסביבות 815: "שמעתי מפי כמה יהודים מהימנים שבאותה שעה עברו ונתקבלו לחיק הדת הנוצרית, שלפני עשר שנים בקירוב נתגלו מספר ספרים בתוך מבנה חצוב בסלע ליד יריחו [...] היהודים נהרו למקום בהמוניהם ומצאו ספרי תנ"ך וספרים אחרים הכתובים בכתב העברי, [...] כך סח לי אותו יהודי: מצאנו בין הספרים אף למעלה ממאתיים מזמורי תהלים לדויד."

11Q05 = 11QPs, Kol. XXVII, 2 - 11 = "David's Compositions"

"Und David, Isais Sohn, war weise und leuchtete wie das Sonnenlicht, ein Schriftsteller und verständig und redlich auf all seinen Wegen vor Gott und den Menschen. Da gab ihm JHWH einen verständigen Geist und Erleuchtung, und er schrieb Psalmen: dreitausendsechshundert; und Lieder, um sie zu singen vor dem Altar zum Brandopfer des regelmäßigen Opfers für jeden einzelnen Tag, für alle Tage des Jahres: dreihundertvierundsechzig; und zum Opfer der Sabbate zweiundfünfzig Lieder; zum Opfer der Anfänge von Monaten und für alle Festtermine sowie für den Versöhnungstag: dreißig Lieder. So waren alle Lieder, die er gesprochen hatte, vierhundertsechsundvierzig. Und Lieder zum Spielen zu den Pog'im (Fußnote: Die vier Tage, die jeweils als 31. des 3. Quartalmonats in den Sonnenjahrkalender (von 360 Tagen) eingeschoben werden): vier. So betrug das Ganze viertausendfünfzig. Und alle diese sprach er durch Prophetie, die ihm vor dem Höchsten gegeben worden war." Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band I" Seiten 340-341

 

"Wie weit und wie lange der Zadokidenkalender als kulttheologisch begründetes Zeitrechnungssystem für nichtpriesterliche Kreise nachvollziehbar blieb, ist eine andere Frage; es scheint sich alsbald nur mehr um ausgesprochen priesterliche Wissenstradition gehandelt zu haben, deren Nachleben noch da und dort bis ins Mittelalter hinein angedeutet erscheint. Das Rückgrat blieb auch dafür die fortlaufende Zählung der Priesterdienstturnusse und Priesterdienstzyklen, die ja noch für einige Jahrhunderte nach der Zerstörung des zweiten Tempels gut bezeugt ist." Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band III" Seite 138

 

Jehuda Halevi (1075-1141) erhebt sich im "Kusari" (Abschnitt III: 65) über "die Sadduzäer, gegen die unser Gebet gerichtet ist!"

 

Die Weisung des Lehrers an Jonatan 4Q394 "Als erster Sachgegenstand wird in diesem Brief der altpriesterliche 364-Tage-Sonnenkalender mit den genauen Daten aller Sabbate und Festtage aufgelistet, offenkundig mit dem Anspruch, daß er den am Jerusalemer Tempel vom Hohenpriester Jonatan eingeführten, bis heute im Judentum üblichen 354-Tage-Mondkalender wieder ablösen müsse." Hartmut Stegemann Seite 162 http://en.bookfi.net/book/1242681

sowie auf den Seiten 260-262: Kernbestand des Jerusalemer Tempelkultes waren diejenigen Tier-, Speise- und Trankopfer, die am Sabbat und anläßlich der religiösen Feste auf dem Brandopferaltar darzubringen waren. Diese Opferdarbringungen waren an bestimmte Termine gebunden, deren Daten der Kultkalender bestimmte. Die Gültigkeit dieser Opfer, ihre Akzeptanz durch Gott, hing deshalb nicht zuletzt auch davon ab, daß sie termingerecht zustande kamen. Die entsprechenden Vorschriften der Tora finden sich vor allem in Levitikus 23 und Numeri 28-29. Dabei verlangt Levitikus 23,37f insbesondere auch eine Unterscheidung zwischen dem Opferritus an Sabbattagen und dem an den Fest-Tagen. Ein Miteinander beider Rituale am gleichen Tag war von der Tora her ausgeschlossen.

Die jüdischen Opferordnungen bilden schon in der Tora ein festes System. Es konnte vielleicht erweitert, durfte aber bestimmt nicht in seinen Grundlagen verändert werden. Wurde also eine Kalenderordnung praktiziert, die es zuließ, daß ein in der Tora verankerter Festtag auf einen Sabbat fiel, dann entweihte diese Kalenderordnung nicht nur den einen oder anderen Sabbat, sondern zugleich das gesamte System und damit generell das Opferwesen des Tempels. Alle Opfer, die im Rahmen solch einer verfehlten Kultordnung dargebracht wurden, waren dann nicht vorschriftsgemäß durchgeführt und in ihrer Wirkung so nichtig, als wären sie überhaupt nie zustande gekommen.

Mit ihrem Boykott des verfehlten Jerusalemer Opferkultes entsprachen die Essener zugleich einer Weisung Gottes durch den Propheten Maleachi für die letzte, der Macht des Bösen besonders stark ausgesetzte Epoche der Weltgeschichte vor dem Endgericht: Alle, die dem Bunde Gottes vom Sinai weiterhin treu bleiben wollten, durften "das Heiligtum nicht mehr (mit der Folge) betreten, auf dessen Altar vergebens das Feuer zu entzünden (= Opfer darzubringen); (statt dessen) sollen sie diejenigen sein, 'die die Tür verschlossen halten' (= dem verkehrten Opferkult fernbleiben), im Hinblick auf die Gott selbst gesagt hatte: 'Wäre doch jemand unter euch (vorhanden), der die Tore (des Tempels) verschließt, damit ihr kein nutzloses Feuer mehr auf meinem Altar entfacht'

Damaskusschrift VI, 11-13 nach Eduard Lohse "Die Texte aus Qumran" Seite 77: "Aber alle, die in den Bund gebracht worden sind, sollen nicht in das Heiligtum eintreten, auf seinem Altar vergeblich Feuer zu entzünden. Sie sollen die sein, die die Türe verschließen, von denen Gott gesagt hat: Wer unter euch wird seine Türe verschließen? Und ihr sollt auf meinem Altar nicht vergeblich Feuer anzünden (Mal. 1,10)."

 

4Q394  frei übersetzt nach Johann Maier "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band II" Seiten 362 363

לוח מועדים: 4Q394

אלישע קימרון: מגילות מדבר יהודההחיבורים העבריים – כרך שני, עמ' 205

am sechzehnten ist Schabbat

בששה עשר בו שבת

am dreiundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ושלושה בו שבת

am dreißigsten ist Schabbat

בשלושים בו שבת

am siebenten im dritten (Monat) ist Schabbat

בשבעה בשלישי שבת

am vierzehnten ist Schabbat

בארבעה עשר בו שבת

am fünfzehnten ist das Fest Schawuot

בחמשה עשר בו חג שבועות

am einundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ואחד בו שבת

am achtundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ושמונה בו שבת

nach dem Schabbat und dem zweiten Tag und einem dritten zusätzlichen (Tag)

עליו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף

ist vollendet die Periode von einundneunzig Tagen

ושלמה התקופה תשעים ואחד יום

am ersten im vierten (Monat) ist Erinnerungstag (Quartalsbeginn)

באחד ברביעי יום זכרון

am vierten ist Schabbat

בארבעה בו שבת

am elften ist Schabbat

בעשתי עשר בו שבת

am achtzehnten ist Schabbat

בשמונה עשר בו שבת

am fünfundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים וחמשה בו שבת

am zweiten im fünften (Monat) ist Schabbat

בשנים בחמישי שבת

am dritten ist der Festtermin des Weines nach dem Schabbat

בשלושה בו מועד היין אחר השבת

am neunten ist Schabbat

בתשעה בו שבת

am sechzehnten ist Schabbat

בשש אשר בו שבת

undzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ושלושא בו שבת

am dreißigsten ist Schabbat

בשלושים בו שבת

am siebenten im sechsten (Monat) ist Schabbat

בשבעה בששי שבת

am vierzehnten ist Schabbat

בארבעה עשר בו שבת

am einundzwanzigsten ist Schabbat

בעשרים ואחד בו שבת

am zweiundzwanzigsten ist der Festtermin des Öls nach dem Schabbat

בעשרים ושנים בו מועד השמן אחר השבת

(am Tag) danach ist das Opfer des Holzes

אחריו קרבן העצים

am achtundzwanzigsten ist Schabbat (fehlen Zeilen)

בעשרים ושמונה בו שבת (חסרים טורים)

am acht(undzwanzigsten) ist Schabbat

(בעשרים)ושמונה בו שבת עלו אחר השבת

nach dem Schabbat und dem zweiten Tag und einem dritten zusätzlichen (Tag)

עלו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף

ist vollendet das Jahr von dreihundertvierundsechzig Tagen

ושלמה השנה שלוש מאת וששים וארבעה יום

 

Das Jahr beginnt am 4. Tag, an dem die Lichter geschaffen wurden, d.h. am Mittwoch nach der Frühlings-Tag-und-Nacht-Gleiche, und hat jeweils 30, 30 und 31. Tage, so dass jedes Vierteljahr bzw. der 1., 4., 7. und 10. Monat am Mittwoch beginnt, der 2., 5., 8. und 11. am Freitag und der 3., 6., 9. und 12. am Sonntag. Siehe Tabelle oben!

Aller 7 Jahre im Schmittajahr wird im 7. Monat 1 Woche hinzugefügt bzw. aller 28 Jahre 2 Wochen.

Erstlingsopfer der Gerste, des Weizens, des Weins und des Öls im Abstand von jeweils 7 Wochen

Jom Kippur: Buch der Jubiläen Kapitel 34

Laubhüttenfest: Buch der Jubiläen Kapitel 16

Monat

Tag

Datum

Wochentag

Biblisches Fest

1.

1.

29.3.2017

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 1. Quartals

1.

14.

11.4.2017

Dienstag

Pessach

1.

15.

12.4.2017

Mittwoch

Chag haMazzot: 7 Tage

1.

26.

23.4.2017

Sonntag

Omer: Erstlingsopfer der Gerste

2.      

1.

28.4.2017

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

3.

1.

28.5.2017

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

3.

15.

11.6.2017

Sonntag

Schawuot: Erstlingsopfer des Weizens

4.

1.

28.6.2017

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 2. Quartals

5.

1.

28.7.2017

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

5.

3.

30.7.2017

Sonntag

Moed haTirosch: Erstlingsopfer des Weins

6.

1.

27.8.2017

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

6.

22.

17.9.2017

Sonntag

Moed haJizhar: Erstlingsopfer des Oels

6.

23.

18.9.2017

Montag

Erstlingsopfer der Bäume: 6 Tage

7.

1.

27.9.2017

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 3. Quartals

7.

10.

6.10.2017

Freitag

Jom Kippur

7.

15.

11.10.2017

Mittwoch

Laubhüttenfest: 7 Tage

8.

1.

27.10.2017

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

9.

1.

26.11.2017

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

10.

1.

27.12.2017

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 4. Quartals

11.

1.

26.1.2018

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

12.

1.

25.2.2018

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

 

Monat

Tag

Datum

Wochentag

Biblisches Fest

1.

1.

28.3.2018

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 1. Quartals

1.

14.

10.4.2018

Dienstag

Pessach

1.

15.

11.4.2018

Mittwoch

Chag haMazzot: 7 Tage

1.

26.

22.4.2018

Sonntag

Omer: Erstlingsopfer der Gerste

2.      

1.

27.4.2018

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

3.

1.

27.5.2018

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

3.

15.

10.6.2018

Sonntag

Schawuot: Erstlingsopfer des Weizens

4.

1.

27.6.2018

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 2. Quartals

5.

1.

27.7.2018

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

5.

3.

29.7.2018

Sonntag

Moed haTirosch: Erstlingsopfer des Weins

6.

1.

26.8.2018

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

6.

22.

16.9.2018

Sonntag

Moed haJizhar: Erstlingsopfer des Oels

6.

23.

17.9.2018

Montag

Erstlingsopfer der Bäume: 6 Tage

7.

1.

26.9.2018

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 3. Quartals

7.

10.

5.10.2018

Freitag

Jom Kippur

7.

15.

10.10.2018

Mittwoch

Laubhüttenfest: 7 Tage

8.

1.

26.10.2018

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

9.

1.

25.11.2018

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

10.

1.

26.12.2018

Mittwoch

Rosch Chodesch - Beginn des 4. Quartals

11.

1.

25.1.2019

Freitag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

12.

1.

24.2.2019

Sonntag

Rosch Chodesch - Monatsbeginn

 

Jahr

Schmittajahr

Hinzufügung im 7. Monat

Mittwoch = Neujahr

2000

Schmittajahr

Zwei Wochen

22.3.

2001

 

 

4.4.

2002

 

 

3.4.

2003

 

 

2.4.

2004

 

 

31.3.

2005

 

 

30.3.

2006

 

 

29.3.

2007

Schmittajahr

Eine Woche

28.3.

2008

 

 

2.4.

2009

 

 

1.4.

2010

 

 

31.3.

2011

 

 

30.3.

2012

 

 

28.3.

2013

 

 

27.3.

2014

Schmittajahr

Eine Woche

26.3.

2015

 

 

1.4.

2016

 

 

30.3.

2017

 

 

29.3.

2018

 

 

28.3.

2019

 

 

27.3.

2020

 

 

25.3.

2021

Schmittajahr

Eine Woche

24.3.

2022

 

 

30.3.

2023

 

 

29.3.

2024

 

 

27.3.

2025

 

 

26.3.

2026

 

 

25.3.

2027

 

 

24.3.

2028

Schmittajahr

Zwei Wochen

22.3.

2029

 

 

4.4.

2030

 

 

3.4.

2031

 

 

2.4.

2032

 

 

31.3.

2033

 

 

30.3.

2034

 

 

29.3.

2035

Schmittajahr

Eine Woche

28.3.

2036

 

 

2.4.

2037

 

 

1.4.

2038

 

 

31.3.

2039

 

 

30.3.

2040

 

 

28.3.

2041

 

 

27.3.

2042

Schmittajahr

Eine Woche

26.3.

2043

 

 

1.4.

2044

 

 

30.3.

2045

 

 

29.3.

2046

 

 

28.3.

2047

 

 

27.3.

2048

 

 

25.3.

2049

Schmittajahr

Eine Woche

24.3.

2050

 

 

30.3.

2051

 

 

29.3.

2052

 

 

27.3.

2053

 

 

26.3.

2054

 

 

25.3.

2055

 

 

24.3.

2056

Schmittajahr

Zwei Wochen

22.3.

Kontakt: zipora.avidan61@gmail.com

Verantwortlich für den Inhalt der Texte ist alleine die Verfasserin. Für die Inhalte aller weiterführenden Links übernehme ich keinerlei Verantwortung.